מזונות אישה

במהלך תקופת הנישואין, חייב הבעל בתשלום מזונות אשתו, כחלק מהתחייבויות ברית הנישואין ביניהם. אולם מה קורה במקרה של פרידה וגירושין? ומה אם הבעל מסרב לתת גט?

אישה המבקשת לקבל מזונות מבעלה, צריכה להגיש תביעת מזונות לאחת מהערכאות המוסמכות (בית הדין הרבני או בית המשפט), ורק לאחר שיתקבל פסק דין המורה על תשלום מזונות, תהיה זכאית האישה למזונות מבעלה.

סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט- 1959 קובע כי "אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו". לפיכך, גם אם מוגשת תביעת מזונות לבית הדין הרבני וגם אם מוגשת היא לבית המשפט, הדין האישי הוא שיחול.

פסק הדין המחייב את הבעל במזונות אישה לעולם איננו סופי והוא תלוי בנסיבות העניין. כל אימת שהנסיבות לאורן ניתן פס"ד לא השתנו באופן מהותי, ייוותר פסק הדין על כנו. השתנו הנסיבות באופן מהותי – עלול הדבר להוביל גם לשינוי פסק הדין.

חובת תשלום מזונות אישה – ממתי היא חלה?

על פי המשפט העברי, המועד ממנו תוחל חובת המזונות הוא מועד הגשת התביעה שכן "אין פוסקין לה למפרע, רק מיום התביעה", כאשר ההנחה היא שעד להגשת התביעה, קיוותה האישה שיושג שלום בית וויתרה על זכותה למזונות ("דרך נשים לגלגל עם בעליהן").

הנחה זו נסתרת מניה וביה עם הגשת התביעה, וכן אפשר שתיסתר גם בדרכים אחרות, עוד לפני הגשת התביעה, אז ניתן יהיה להחיל את חובת המזונות מהמועד בו גילתה האישה דעתה כי אינה מוותרת על מזונותיה.

המקור של חיוב הבעל במזונות אישה

ישנן שתי עילות נפרדות מכוחן קמה חובת המזונות של הבעל לאשתו:
1. העילה מכוח החוק הקובע שהבעל חייב במזונות אשתו;
2. העילה מכוח חוזה שכן חכמים הכניסו את חובת המזונות לכתובה ("אנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס").

בעיקרון, העילה מכוח החוזה חזקה יותר מזו מכוח החוק, שכן החוק מחייב את הבעל לפרנס את אשתו רק כאשר יש לו מאין לפרנסה, בעוד שהחוזה מחייב את הבעל לצאת לעבודה ולפרנס את אשתו על מנת שיהיה לו מאין לפרנסה. היום, ההבחנה הנ"ל פחות חשובה, שכן ישנה מעין חזקה לפיה גם מי שלא כתב כתובה, יראו בו כמי שכתב כתובה.

חובות מזונות אישה אינה תלויה במצבו הכלכלי של הבעל

כאשר אנו באים לבחון את חובת המזונות, עלינו לבדוק את פוטנציאל ההשתכרות של הבעל ולא את השתכרותו בפועל, כלומר הבעל יחוב במזונות אישה בין אם אם עובד ובין אם מסרב לצאת לעבודה אולם יכול היה לעשות כן.

בהתאם, אם הבעל אינו עובד די הצורך, לא יוכל הוא לטעון שאינו יכול לממן את מזונות אשתו, ואפילו אם אין לו פרנסה לעצמו, אין הוא פטור מחובת המזונות ועליו לחלוק עם האישה את שהרוויח, כולל את פת לחמו האחרון.

רק במקרה בו הבעל אינו יכול לעבוד לא יינתן נגדו פסק דין המחייב אותו בתשלום מזונות אישה, שכן הסיבה להיעדר היכולת לשלם לאשתו מזונות איננה תלויה בו. במקרים כגון דא, עומדת לאישה האפשרות לקבל מזונות מביטוח לאומי.

חובת המזונות אינה תלויה בנזקקות הכלכלית של האישה

חובת המזונות הנה חובה אבסולוטית ולפיכך גם כאשר האישה הנה בעלת אמצעים, וגם אם האישה יכולה להתפרנס מעבודתה, עדיין קמה חובת המזונות של הבעל כלפי האישה, ובלבד שהיא מקיימת את חיוביה כלפי הבעל.

כיצד ייקבע גובה תשלום מזונות אישה?

גובה המזונות הנו עניין אינדיבידואלי לכל תא משפחתי. גובה המזונות יהיה בהתאם לאורחות החיים שהגבר מרשה לעצמו או בהתאם לאורחות החיים שהאישה סיגלה לעצמה בבית אביה.

"עולה עמו ואינה יורדת עמו" – הכלל העיקרי במזונות אישה

"עולה עמו" – הבעל חייב לאישה מזונות לפי עושרו או לפי כבודו, היינו בהתאם לרמת החיים שלו או בהתאם לרמת החיים שיכול שתהיה לו (אם למשל מטעמי חיסכון הוא חי ברמת חיים נמוכה מזו שיכול להרשות לעצמו, עדיין יהיה עליו לאפשר לאשתו רמת חיים גבוהה יותר).

"ואינה יורדת עמו" – רמת החיים הנמוכה ביותר אליה עשויה האישה להגיע היא זו שהייתה נהוגה בבית אביה. כלומר, גם אם הבעל יורד מסיבה כלשהי ברמת החיים שלו, הוא עדיין מחויב לדאוג לאשתו לרמת החיים שהייתה נהוגה בבית אביה, גם אם הדבר בא על חשבונו. במצב דברים זה, יהיה עליו לעבוד קשה יותר ולהסתפק במועט.

לכלל זה קיימים שני סייגים: (1) הסכמת האישה לרדת ברמת החיים; (2) הסכמה מכללא של האישה לרדת ברמת החיים – "סברה וקיבלה" – ההסכמה אינה חייבת להיות מפורשת וניתן ללמוד עליה מהתנהגות האישה אשר הסכימה בהתנהגותה לרמת החיים הנמוכה.

בנוסף לכסף שמקבלת האישה בגין הוצאות משק הבית, חייב הבעל לאשתו "מעה כסף" לכיסוי הוצאותיה האישיות. הבעל מצידו זכאי ל"מותר מעשה ידיה", קרי הרווחים שמקבלת האישה מעבודות שעושה, ושאינה מחויבת לעשותן כלפיו.

הואיל וחובת הבעל למזונות היא לפי המינימום הנדרש לאישה, אם נותר בידיה עודף מהכסף שנתן לה בעלה, יהיה העודף שייך לבעל ("עודף כסף המזונות לבעל"). יחד עם זאת, אם בחרה האישה שלא להוציא את הכסף שקיבלה על הוצאותיה האישיות לשמן ניתן לה אותו סכום ולהצטמצם, יהיה זה שייך לה, וכך גם הפירות מהסכום הנ"ל.

שימוש במזונות אישה כאמצעי לחץ להשגת גט

החיוב במזונות אישה לפני גירושין הוא האמצעי היעיל ביותר להשגת גט, שכן עם מתן הגט, יופטר הבעל מהחיוב במזונות אשתו.

מתי נשתמש בחובת המזונות כאמצעי לחץ להשגת הגט?

1. "מעוכבת מחמתו להינשא" – כאשר אישה מעוכבת מחמת הגבר להינשא לאחר, היא תהיה זכאית למזונות ממנו גם אם על פי הדין הכללי של המזונות היא איננה זכאית. כך למשל אישה שהתגרשה אך יש ספק בדבר תוקף הגירושים, יהיה הבעל חייב במזונותיה על מנת שלא יעגנה.

2. נישואים אסורים – בעיקרון, כאשר הנישואים אסורים לא קמה חובת מזונות. אולם, הואיל והדין מבקש להמריץ את הצדדים להתגרש, כאשר האישה מעוניינת בגט מחייבים את הבעל במזונות על מנת שייתן את הגט.

3. הותרת "מעשה ידיה" של האישה ברשותה – ככלל, מעשה ידיה של האישה מגיעים לבעל תחת מזונותיה. כאשר הבעל חייב לתת גט לאשתו ולא נותן לה, היא לא תהיה חייבת לו את מעשי ידיה, מה שיגדיל את מזונותיה.

לאור הגישות והתפיסות השונות בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט האזרחי, לרוב תעדיף אישה להגיש תביעה למזונות בבית המשפט ולא בבית הדין הרבני, שכן באחרון יש חשש שתוכרז כמורדת (הואיל ואינה מקיימת שלום בית) ואז תישלל זכותה למזונות, וזו תאבד את אמצעי הלחץ העומד לרשותה. על מנת לבחור את הערכאה הנכונה ביותר בה כדאי להגיש את תביעת המזונות מומלץ להיוועץ בעורך דין דיני משפחה.

האם ניתן לתבוע מזונות מעיזבון הבעל?

התשובה היא כן.
לכאורה, אילו המקור היחיד של חובת מזונות אישה היה מכוח החוק, אזי ניתן היה לטעון כאילו עם מות הבעל מפסיקה לחול חובת המזונות. אולם, הואיל וחובת המזונות נובעת גם מכוח החוזה (הכתובה) החובה ממשיכה לחול גם לאחר פטירת הבעל והעיזבון של הבעל חייב בה באותה הרמה בדיוק כפי שהייתה אילו היה הבעל בחיים.