פטור מתשלום מזונות אישה

חובת תשלום מזונות האישה מוטלת כולה על הבעל, בתור הגורם האחראי לפרנסתה. האישה, מצידה, אחראית לטיפול בבית ובילדים. יחד עם זאת, קיימים מספר מקרים בהם לא תהיה לבעל החובה בתשלום מזונות אישה.

אישה בעלת הכנסה משל עצמה – "מעשה ידיה תחת מזונותיה"

אם האישה מרוויחה במו עצמה, היא חייבת את מעשה ידיה לבעלה, והוא חייב להשתמש ברווחים אלה לרווחת הבית כולו (ולא רק לרווחתו). הסיבה לחיוב האישה בהעברת רווחי מעשה ידיה לבעל היא שלא תהיה איבה בין בני הזוג.

בעיקרון, לפני הנישואים, בני הזוג רשאים להסכים על כל סידור שיראה להם, ובכלל זה כי האישה תפרנס את עצמה, הבעל יהיה פטור מפרנסתה, ומעשה ידיה יהיו שייכים לה. שונה המצב במהלך הנישואים:
1. אישה שאינה עובדת – הבעל חייב בפרנסתה, גם אם יכולה הייתה לעבוד;
2. אישה שעובדת ומרוויחה – עומדות בפניה שתי אפשרויות בחירה – או שמעשה ידיה יהיו שייכים לבעלה או שמעשה ידיה יהיו תחת מזונותיה:
• "איני זנה ואיני עושה" – האישה מוותרת על זכות המזונות ומותירה ברשותה את הרווחים שנוצרים ממעשה ידיה. האישה יכולה לחזור בה בכל עת מהוויתור על זכות המזונות.
• "צאי מעשי ידיך מזונותיך" – הבעל יכול להגיד לאישה שתשאיר אצלה את מעשה ידיה, ואלה יהיו מזונותיה. כלומר יראו בויתור הבעל על מעשה ידיה כקיום חובת המזונות על ידו. יצוין כי אם האישה מרוויחה יותר ממה שהיא צריכה, הבעל לא יצטרך לשלם מזונות בנוסף, אך אם היא מרוויחה פחות משצריכה, הבעל יהיה חייב בהפרש בהתאם להחלטת ביהמ"ש או ביה"ד הדן בעניין.

מובהר כי אין המדובר בשלילת זכות המזונות אלא בהשעיית זכות המזונות בהתאם להסכמות בני הזוג. בכל מקרה הבעל אינו יכול לחייב את האישה לצאת לעבודה, ורק האישה רשאית להחליט כי היא מותירה ברשותה את מעשה ידיה ומוותרת על מזונותיה. כאמור לעיל, האישה רשאית לחזור בה בכל עת מהסכמתה זו, ומיד עם חזרתה בה ישוב החיוב של הבעל במזונותיה.

פירות נכסי האישה כמזונותיה

כאשר פירות נכסי האישה השייכים לבעל על פי דין, עולים על סכום מזונות בו חייב הבעל, לא יחויב הבעל בתשלום מזונות אישה, ויש לראות בפירות אלה משום תשלום מזונות. יחד עם זאת, כאשר ישנם פירות מנכסי האישה השייכים על פי דין לאישה ולא לבעל, אין לראות בפירות אלה כתשלום מזונות, והבעל עדיין יהיה חייב בתשלום מזונות.

מתי תישלל מהאישה הזכות למזונות אישה?

פקיעת הזכות למזונות בעקבות חיוב בגט

כאשר בית הדין פוסק כי יש חיוב בגט, ייפסקו המזונות, אפילו אם טרם ניתן הגט. אולם אם הבעל מסרב לתת את הגט, חוזרת חובת המזונות. כאשר האישה היא שתובעת את הגירושין ובית הדין פוסק חיוב גט החובה נמשכת. יודגש כי בעל שקיבל היתר נישואין לשאת אישה אחרת, אינו פטור מחובת המזונות כלפי האישה הראשונה, ורק כאשר יופקד הגט תיפסק החובה.

אישה גרושה אינה זכאית למזונות מבעלה

כאמור לעיל, חובת המזונות קיימת בזמן הנישואים ופוקעת עם החיוב בגט. יחד עם זאת, הצדדים יכולים להסכים ביניהם מראש כי הבעל ימשיך לשלם לאשתו מזונות גם לאחר הגירושין. יודגש כי הואיל והדין האישי החל על בני הזוג בכל הנוגע למזונות קובע כי בעל אינו חייב במזונות גרושתו, רק אם תהיה התחייבות מפורשת של הבעל לתשלום מזונות לאחר הגירושין, יראו בו כמי שחייב במזונות גרושתו. אחרת יהיה פטור.

פקיעת הזכות למזונות באישה מורדת

אישה שמסרבת למלא את חיוביה ואיננה חיה בשלום בית עם בעלה (=מורדת) לא תהיה זכאית למזונות מבעלה. כל זמן שלא הוכרזה האישה כמורדת, האישה רשאית לחזור בה מהתנהגותה ואז תחזור חובת המזונות של הבעל כלפיה (השעיית חובת המזונות). עם הכרזתה כמורדת תישלל הזכות למזונות באופן סופי והאישה לא תוכל לחזור בה עוד.

ההנחה היא שאישה שעוזבת את הבית מוותרת על מזונותיה. יחד עם זאת, אם תוכיח האישה שהסיבה להתהנגותה מוצדקת ("מבוררת"), תהא האישה זכאית לתשלום מזונות חרף התנהגותה (ישנו ויכוח בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט בשאלת נטל ההוכחה, כאשר האחרון מקטין את נטל ההוכחה) [ר' גם "מזונות אישה כאשר האישה איננה עמו"].

שלילת הזכות למזונות בעקבות התנהגות בלתי מוסרית של האישה

כנגד החובה האבסולוטית של הבעל לשלם לאשתו מזונות, עומדת החובה של האישה להתנהג באופן מוסרי. התנהגות בלתי מוסרית של האישה פוטרת את הבעל מתשלום מזונות.

התנהגותה הבלתי מוסרית של האישה נחלקת לשלושה סוגים, שבכל אחד מהם תישלל זכותה של האישה למזונות:
• אישה העוברת על הדת – התנהגות בלתי מוסרית של אישה שאיננה מכבדת את בעלה (למשל מתרועעת עם גברים אחרים). התנהגות זו אינה כוללת אלמנט מיני. בעקבות התנהגות זו תאבד האישה את זכותה למזונות, אלא אם הבעל נהג באישה באותו אופן בלתי מכבד או אם הסכים לאופי היחסים הנ"ל. סוג זה של התנהגות בלתי מוסרית הוא היחיד בו משליכה התנהגות הגבר על התנהגות האישה והסטנדרט המצופה ממנה.
• אישה העושה מעשי כיעור – כאשר יש הסתברות גבוהה שהאישה ביצעה אקט מיני עם גבר אחר מלבד בעלה, אולם אין הוכחה ניצחת לכך (שני עדים), תישלל ממנה זכות המזונות. בהתנהגות מסוג זה אין רלבנטיות לשאלה האם הבעל מזנה בעצמו אם לאו.
• אישה העושה מעשי זינוי – כאשר ישנה הוכחה ניצחת (שני עדים) כי האישה זינתה תחת בעלה. במצב דברים זה האישה מאבדת את זכותה למזונות אישה ללא כל קשר להתנהגות הבעל.

מזונות אישה כאשר הבעל איננו עמה – הבעל עוזב את הבית

ככלל, האישה זכאית למזונות אישה כאשר היא חיה עם הבעל. לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, שהבולט ביניהם הוא כאשר הבעל הוא שעזב את הבית בעוד שהאישה נשארה בבית. במקרה כזה, זכותה של האישה למזונות אישה איננה נפגעת והבעל אינו יכול להשתחרר מחובת תשלום המזונות משום שאינה חיה איתו. יחד עם זאת, אם הותיר הבעל לאישה מספיק אמצעים לתקופה בה נעדר, יהא פטור מחובת המזונות.

תקופת ההיעדרות הראשונית – לא מחייבים במזונות

כאשר עזב הבעל את הבית שלא מתוך קטטה, בשלושת החודשים הראשונים בהם נעדר הבעל מהבית לא ייפסקו נגדו מזונות אישה, שכן חזקה כי "אין אדם מניח ביתו ריקן", קרי חזקה שהבעל השאיר לאישה אמצעים מספיקים למחייה לתקופה הנ"ל.

בחלוף תקופה זו, ככל שלא חזר הבעל לבית, יחויב הבעל בתשלום מזונות. המדובר בחזקה הניתנת לסתירה, ולפיכך אם תוכיח האישה כי הבעל לא השאיר לה אמצעים מספיקים למחייה לתקופה הנ"ל של השלושה חודשים, ניתן יהיה לחייבו בתשלום מזונות גם בתקופה הזו. מומלץ לפנות לייעוץ בעניין זה שכן ייתכן והנך זכאית לזמונות גם בגין התקופה הנ"ל.

ויתור האישה על מזונותיה – צאי מעשה ידיך מזונותייך

בעיקרון, רשאים בני הזוג להסכים, בטרם עזיבת הבעל את הבית, כי האישה תתפרנס מרווחיה ("צאי מעשה ידייך מזונותייך"), ואז האישה מוותרת על זכותה לדרוש מזונות בהיעדר הבעל. אולם, אם האישה איננה מסכימה לוותר על מזונותיה, היא זכאית למזונות אישה מלאים גם אם באופן תיאורטי יכולה הייתה להתפרנס מרווחיה אילו הייתה עובדת, כלומר הבעל אינו יכול לחייב את אשתו לעבוד ולהתפרנס מעבודתה אם אינה מוכנה לכך.

על פי הרמב"ם (ופוסקים אחרים) אל לו לבית הדין הרבני לחקור את יכולת ההשתכרות של האישה בהיעדרו של בעלה.

אם בעת היעדרו של הבעל לא השאיר לה האחרון אמצעים מספיקים למחייתה, ולפיכך נאלצה האישה למכור את רכושו או חלק ממנו, ו/או אם לקחה הלוואות על חשבונו, אין הוא רשאי לדרוש החזר תמורת המכר והוא יחויב בתשלום החזר ההלוואות. יחד עם זאת, אם בתקופה הזו עבדה האישה והרוויחה, ועדיין גבתה את מזונותיה מרכושו של הבעל, רווחיה יהיו שייכים לבעל מהיותם מעשה ידיה.

יודגש כי ככל שהאישה לא תבעה את מזונותיה ו/או לא לוותה על חשבון הבעל בהיעדרו ו/או לא מכרה את רכושו בהיעדרו, לצורך מזונותיה, ובמקום זאת לא מילאה את צרכיה וסבלה, היא איננה יכולה לתבוע את הבעל בתשלום המזונות שהגיעו לה שכן ככלל, המזונות אינם ניתנים בגין העבר. לפיכך חשוב לקבל ייעוץ בעניין בזמן הווה ולא להתמהמה.

זאת ועוד, אם החזירה האישה לבדה מרכושה את החוב אותו נטלה בעת היעדרו של הבעל, או אם מכרה האישה מרכושה לצורך מזונותיה, לא תוכל האישה לחזור בדרישה לבעלה שישפה אותה, שכן הואיל והיא אינה חייבת להתפרנס מעצמה, רואים התנהגות זו כוויתור על זכויותיה ("דרכן של נשים לגלגל עם בעליהן ולסייען").

עם הגשת תביעת המזונות או עם גילוי דעת מוקדם אחר ממנו עולה כי האישה אינה מוותרת על מזונותיה, תהיה זכאית האישה למזונות מבעלה [ר' המועד ממנו זכאית האישה למזונות].

חובות שצברה האישה לאחר עזיבת הבעל

בעל שהותיר את אשתו ללא אמצעים מספיקים למחייתה, וזו לוותה כספים מאחר, על פי ההלכה, כאשר ישוב הבעל, יהיה עליו לשלם לאחר סכום זה. ישנו חריג לכלל הנ"ל לפיו אם טרם עזיבת הבעל, התפרנסה האישה מעבודתה, וכאשר עזב הבעל הצהיר כי לא יהיה אחראי לחובות שתיצור לאחר עזיבתו והיא הייתה מודעת לכך ושתקה, לא יראו בבעל כמי שחייב באותם חובות.

יחד עם זאת, אם בחר צד ג' כלשהו לפרנס את האישה על דעת עצמו, שלא לבקשת האישה או הבעל, יראוהו כמי ש"הניח מעותיו על קרן הצבי", והוא לא יהיה זכאי לשיפוי מהבעל או האישה.

מזונות אישה כאשר האישה איננה עמו – האישה עוזבת את הבית

ככלל כאשר האישה היא שעוזבת את הבית, יהיה פטור הבעל מתשלום מזונות אישה, שכן היא אינה מקיימת את חיוביה כלפיו, ולפיכך אינה יכולה לעמוד על זכויותיה.

מובהר, כי האישה תפסיד את זכותה למזונות רק כאשר עזיבתה סיכלה את אפשרות בני הזוג לחיות יחדיו. אם ממילא הבעל אינו נמצא בית, עזיבתה את הבית לא תפטור את הבעל מחובת המזונות.

יחד עם זאת, כאשר האישה עזבה את הבית מסיבות מוצדקות, תחול חובת המזונות על הבעל גם לאחר שעזבה את הבית:
• "המניעה ממנו" – התהנגות או אשמה של הבעל שהובילה את האישה לעזוב את הבית – למשל קטטה שהבעל אשם בה; אי מילוי חיוביו כלפי האישה באופן שמקים לאישה את הזכות לדרוש גט והוא מסרב לתיתו, וכיו"ב;
• נסיבות חיצוניות כגון ביזוי האישה במקום המגורים; תנאי מגורים הגורמים לאישה צער ועלבון וכיו"ב.

יצוין כי הסיבות הללו מתקבלות לעיתים רחוקות שכן ערך שלום הבית הנו ערך העומד בעיני בית הדין הרבני באופן בולט ביותר. כאשר המניעה היא מהאישה, ולפיכך עזב הבעל את הבית או שאין טעמים המצדיקים את עזיבת הבית, תאבד זכותה של האישה למזונות.

אישה אשר זכאית למזונות חרף עזיבתה את הבית, יהיה בעלה חייב בתשלום הלוואות שנטלה על עצמה לצורך מחייתה בהיעדרו, מכוח הלכת "לוותה ואכלה".