משמורת ילדים

כאשר ההורים מחליטים להיפרד זה מזו, הם אינם נפרדים מילדיהם, ויש צורך לקבוע מי יהיה בעל המשמורת הפיזית על הילד ומה יהיו הסדרי הראייה של ההורה שאינו המשמורן עם הילד.

גם לאחר הפירוד, שני ההורים נותרים האפוטרופוסים הטבעיים של הילד (כך על פי סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות), והם בעלי המשמורת המשפטית על הילד, קרי לשניהם יש את הזכות והחובה לדאוג לילד ולצרכיו, חינוכו, גידולו וכיו"ב.

המשמורת הפיזית מתייחסת למקום המגורים הקבוע של הילד, בעוד שהסדרי ראיה מסדירים את זכויות ההורה שאינו בעל המשמורת הפיזית להיות עם הילד, וכן יכולים להסדיר גם קשרים של קרובי משפחה אחרים עם הילד.

מי קובע את הסדרי משמורת ילדים?

קביעת המשמורת הפיזית של הילד והסדרי הראייה יכולה להיעשות במסגרת הסכם עצמאי של ההורים שיאושר על ידי בית המשפט/ בית הדין, ובהיעדר הסכמת ההורים, במסגרת הסכם שייערך ויאושר על ידי בית המשפט/ בית הדין.

קביעת המשמורת תיעשה על ידי הערכאה אליה הוגשה התביעה הראשונה. בית המשפט יכול להיעזר בפקיד סעד לסדרי דין אשר יגיש לו תסקיר ביחס למשמורת ולהסדרי הראייה הראויים (התסקיר מהווה המלצה לבית המשפט בלבד). העיקרון המנחה שמוביל את בית המשפט הוא עיקרון טובת הילד.

משמורת אצל ילדים עד גיל 6 – חזקת הגיל הרך

חזקת הגיל הרך הקבועה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובעת כי המשמורת הפיזית של ילד עד גיל 6 תהיה נתונה לאמו, כאשר הסדרי הראיה בגילאים הללו לא יכללו בדרך כלל סופי שבוע ולינה אצל האב.

בגילאים מבוגרים יותר ניתן יהיה לשנות את הסדרי הראיה. היום ישנו ניסיון לצמצם את חזקת גיל הרך עד לגיל שנתיים.